החלטה בתיק עת"א 26979-03-12

1.            העותר מלין כמגד החלטת הרשות בשני נושאים:

א.            דחיית בקשתו לשלבו בסבב חופשות. לחילופין, להתיר לו ולאשתו לקיים מפגשי התייחדות בכלא.

                ב.            שילובו של העותר בשלב השני של הטיפול הייעודי לעברייני מין.

2.            במסגרת ההליך הפלילי הורשע העותר על פי הודאתו במעשים מגונים שביצע בבתה הקטינה של אשתו ונדון למאסר של שנתיים וחצי. נושא מאסרו מ- 27.3.11. תום מאסרו אוגוסט 2013.

                מוגדר כבעל פרופיל גילוי עריות ועבריין מין. טרם סווג לקטגוריה.

3.            בטרם קבלת ההחלטה אצל המשיב הונחו בפניו שתי חוות דעת. חוות דעת של מב"ן שהמליצה על הוצאתו של העותר לחופשות קצרות וחוות דעת וג"ע שלא המליצה על הוצאתו לחופשות ושללה קיומם של מפגשי התייחדות.

                המשיב העדיף חוות דעת וג"ע על פני חוות דעת מב"ן והשיב בשלילה לשתי הבקשות.

4.            שילוב העותר בסבב חופשות

                נטען כי החלטת הרשות להעדיף חוות דעת וג"ע על פני חוו"ד מב"ן הינה שגויה ובלתי סבירה ונתקבלה מבלי שנשקלו כל השיקולים הרלבנטיים ומבלי שנעשה האיזון הראוי ביניהם לאור נתוניו של העותר והנתונים האחרים שהונחו בפני המשיב. נטען כי העובדה שהעותר, עובר לכליאתו היה נתון במשך חודשיים וחצי רק במעצר לילי ובמהלך היום היה רשאי לנוע ללא הגבלה ולא הפר תנאים, היא הנותנת שניתן לסמוך עליו ומסוכנותו אינה גבוהה.

                זאת ועוד, העותר הודה והביע חרטה ועבר בהצלחה את השלב הראשון של הטיפול הייעודי לעברייני מין ומכל מקום, אם תאושר יציאתו לחופשה מקום שהייתו, במהלך החופשות תהיה בבית הוריו בפתח תקווה, ללא קשר ובריחוק רב מהמתלוננת. לפיכך נטען כי בנסיבות אלה היה מקום להעדיף את חוות דעת מב"ן על פני חוות דעת וג"ע ומשלא עשה כן המשיב יש מקום להתערבות בית המשפט.

בנוסף, נטען כי אשתו של העותר (אמה של נפגעת העבירה) מעוניינת לשקם את היחסים ביניהם ומאז שהעותר קיבל אחריות למעשיו היא נמצאת עמו בקשר. לחילופין, נטען כי החלטת הרשות שלא לאפשר ביקורי התייחדות לאשה, הנסמכת על המלצת וג"ע, הינה בלתי סבירה כי מלכתחילה לא היה מקום לבקש את חוות דעתה של וג"ע לעניין ההתייחדות ובוודאי שלא לבסס את ההחלטה על האמור בחוות דעת וג"ע, שכן בת הזוג איננה קורבן העבירה ומשכך לא נדרשת חוות הדעת לגבי ההתייחדות.

ב"כ העותר ציין כי נוכח המלצת מב"ן ובהיעדרה של מניעה אחרת, יש לבטל את החלטת הרשות המונעת ממנו מפגשי התייחדות עם אשתו ולאשר לעותר מפגשי התייחדות.

                ב"כ העותר התייחס בעתירה באריכות לזכות ההתייחדות של העותר שהוכרה בפסיקה כזכות בסיסית של האסיר ולא אחזור על הדברים.

5.            המשיב מתנגד להוצאתו של העותר לחופשות וסומך התנגדותו על חוות דעת וג"ע (על שני חלקיה, החלק הגלוי והחסוי) שניתנה לאחר שהונחו בפניה הן טיעוני העותר והן חוות דעת מב"ן. המשיב מפנה לאמור בחוות דעת וג"ע ממנה עולה כי הועדה התרשמה מקיומו של פוטנציאל גבוה למסוכנות בהיותו של העותר מרוכז בעצמו ולא ברור עד כמה מבין את חומרת מעשיו והשלכותיהם הפוגעניות על נפגעת העבירה.  ב"כ המשיב טענה כי המלצת וג"ע נסמכת גם על ממצאים שנקבעו על ידי מב"ן. סיכומם של דברים, נטען שהמשיב רשאי היה להעדיף את חוות דעת וג"ע על פני חוות דעת מב"ן וההחלטה שהתקבלה בעניינו בעניין החופשות הינה סבירה ואין מקום להתערבות בית המשפט.

באשר לעתירה החלופית בעניין ההתייחדות נטען בכתב התשובה כי העותר לא מיצה את ההליך המנהלי ומשכך יש לדחות את הבקשה החלופית על הסף.

בדיון בפני, טענה ב"כ המשיב לגופו של עניין וסמכה התנגדותה לקיום מפגשי התייחדות על האמור בחלקו החסוי של דו"ח וג"ע, שהיא הגורם המקצועי וטענה שההחלטה סבירה ואין להתערב בה.

דיון

6.         לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ונתתי דעתי למסמכים שהונחו בפני ולנימוקים עליהם מבוססת  החלטת המשיב, שלא לאשר שילובו של העותר בסבב חופשות מצאתי החלטת המשיב סבירה ואין מקום להתערב בה.

העותר מרצה מאסרו בגין עבירות מין כלפי קטינה שהינה בת משפחה ומתוקף העבירה הינו עבריין מין, בעל פרופיל גילוי עריות. על פי הוראות פקנ"צ 04.40.00 שעניינן "חופשות אסירים" לא תאושר יציאתו לחופשה של אסיר שנדון  על עבירות מין בתוך המשפחה, אלא לאחר קבלת חוות דעת מטעם המרכז לבריאות הנפש (מב"ן) וכן של הועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות (וג"ע).